Baba Metsi'a
Daf 22b
וְלוֹוִין מֵהֶן וּמַלְוִין אוֹתָן בְּרִיבִּית כול'. רִבִּי אוֹמֵר. תּוֹשָׁב הָאָמוּר בְּעֶבֶד עִבְרִי אֵינִי יוֹדֵעַ 22b מַה טִיבוֹ. גֵּר צֶדֶק הָאָמוּר בְּרִיבִּית אֵינִי יוֹדֵעַ מַה טִיבוֹ.
Traduction
On peut donner l’intérêt à un créancier païen et lui prêter à intérêt. Il en est de même du prosélyte habitant''. Rabbi dit: l’expression prosélyte d’habitation usitée au sujet du pauvre qui par besoin a dû se vendre comme esclave hébreu (Lv 25, 45) est insuffisante, et l’on se demande à quoi elle s’applique; de même, comment l’expliquer au sujet de la défense de lui prendre de l’intérêt (ibid. 36), tandis qu’ici la Mishna le permet (137)Objection non expliquée..
Pnei Moshe non traduit
תושב האמור בעבד עברי. בפ' כי ימוך אחיך ונמכר לך וגו' וכתיב התם וכי תשיג יד גר ותושב וגו' ונמכר לגר תושב ודריש ליה להאי גר ותושב דרישי' דקרא דבגר שהוא תושב קאמר ולא בגר צדק וכדמוכיח סיפיה דקרא דונמכר לגר תושב כתיב וקאמר רבי דאיני יודע מה טיבו משום דקשיא ליה הא איהו גופיה אינו נמכר בעבד עברי וכיון דאינו נקנה היאך הוא קונה עבד עברי:
גר צדק האמור ברבית. נראה דגר תושב צ''ל דכתיב וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וגו' אל תקח מאתו נשך ותרבית. וקשיא ליה לרבי הא אנן תנן דלוין לגר תושב ברבית:
מַלְוֶה יִשְׂרָאֵל מָעוֹת שֶׁל נָכְרִי מִדַּעַת נָכְרִי אֲבָל לֹא מִדַּעַת יִשְׂרָאֵל. יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּוָה מִגּוֹי וּבִיקֵּשׁ לְהַחֲזִירָם לוֹ. אָמַר לוֹ יִשְׂרָאֵל אַחֵר. תְּנֵם לִי וַאֲנִי נוֹתֵן כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתְּ נוֹתֵן לוֹ. אָסוּר. וְאִם הֶעֱמִידוֹ עִם הַגּוֹי מוּתָּר. [אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְהוּא שֶׁהֶעֱמִידוֹ עִם הַגּוֹי.]
Traduction
– ''On peut prêter à un israélite à intérêt l’argent du païen, si celui-ci le sait, non à l’inverse''. Ainsi, un israélite qui a emprunté à un païen veut le rembourser; sur ce, un autre israélite dit au débiteur: ''remets-moi cet argent, et je le rendrai au créancier dans les mêmes conditions que tu le paies''. (avec intérêt), c’est défendu; mais si le second l’a placé (est intervenu) auprès du païen (c’est-à-dire avec son assentiment), c’est permis.
Pnei Moshe non traduit
מלוה ישראל וכו'. מדעת דקתני במתני' מפרש וכן מפרש לה בתוספתא פ''ה:
גּוֹי שֶׁלָּוָוה מִיִּשְׂרָאֵל וּבִיקֵּשׁ לְהַחֲזִירָם לוֹ. אָמַר לוֹ יִשְׂרָאֵל אַחֵר. תְּנֵם לִי וַאֲנִי מַעֲלֶה לוֹ רִיבִּית. מוּתָּר. וְאִם הֶעֱמִידוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְהוּא שֶׁהֶעֱמִידוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל.
Traduction
A l’inverse, un païen qui a emprunté à un israélite veut le rembourser; sur ce, un autre israélite dit au débiteur: ''remets-moi cet argent, et je lui ferai rapporter de l’intérêt'', c’est permis; mais si ce second l’a placé auprès de l’israélite (créancier), ce n’est plus permis. R. Yossé ajoute: c’est défendu dès que le second a présenté le païen à l’israélite (la délégation est effective).
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוסי והוא שהעמידו אצל ישראל. כלומר דר' יוסי מפרש דבדוקא קתני שאם העמידו העכו''ם לישראל זה אצל ישראל שלוה ממנו אסור דלא תימא הא קי''ל אין שליחות לעכו''ם דשלוחו של אדם כמותו מתרומה הוא דגמרינן דכתיב אתם גם אתם ודרשינן מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית והכא שמקבל המעות מיד העכו''ם כיון דאין שליחות לעכו''ם בדין היה דמותר דאף שהעכו''ם בשליחות של ישראל עושה לאו כלום הוא דלא הוי כמותו שהרי אין העכו''ם נעשה שליח וה''א דאינו אסור אלא בשהישראל המלוה קבל המעות מיד העכו''ם ונתנם לישראל זה הלכך קמ''ל ר' יוסי דבשהעמידו לחוד אסור הוא דאע''ג דאין שליחות לעכו''ם לחומרא מיהת יש שליחות לעכו''ם:
יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּוָוה מִגּוֹי וְגוֹי מִיּשְׂרָאֵל וְנִתְגַּייֵר. בֵּין שֶׁזְּקָפָן עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּייֵר בֵּין מִשֶׁנִּתְגַּייָר גּוֹבֶה הַקֶּרֶן וְלֹא הָרִיבִּית אֲבָל גּוֹי שֶׁלָּוָוה מִיִּשְׂרָאֵל וְנִתְגַּייֵר. אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּייֵר זְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוָה גּוֹבֶה הַקֶּרֶן וְהָרִיבִּית. מִשֶׁנִּתְגַּייָר גּוֹבֶה הַקֶּרֶן וְלֹא הָרִיבִּית. בַּר קַפָּרָא אוֹמֵר. גּוֹבֶה הַקֶּרֶן וְאֶת הָרִיבִּית. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. טַעֲמָא דְבַר קַפָּרָא. מִכֵּיוָן שֶׁאַתְּ מַבְרִיחוֹ מִן הָרִיבִּית אַף הוּא נַעֲשֶׂה גֵּר שֶׁקֶר.
Traduction
Selon R. Meir, il importe peu qu’un israélite ait emprunté au païen, ou un païen à l’israélite, pour défendre l’intérêt; selon R. Yossé au contraire, si un païen ayant emprunté à un israélite se convertit au judaïsme, soit que le créancier ait eu hâte de compter l’intérêt dans le contrat de dette avant la conversion, soit qu’il l’ait formulé après la conversion, il n’a droit qu’au capital, non à l’intérêt. Lorsqu’un israélite emprunte au païen, lequel se convertit, et si le contrat a été formulé avant la conversion, le créancier a droit au capital avec intérêt; mais si le contrat a été rédigé après la conversion, ce créancier n’a plus droit à l’intérêt. Selon Bar Qapara, un tel créancier a toujours droit à l’intérêt (même en cas de rédaction du contrat après la conversion); et la raison est; dit R. Jacob b. Aha, que si l’on privait le prosélyte de l’intérêt qu’il s’attendait à toucher, il serait à craindre qu’il devienne un faux prosélyte (renonçant au judaïsme).
Pnei Moshe non traduit
ישראל שלווה מעכו''ם וכו' עד ולא הרבית. וחסר כאן ובתוספתא שם ה''ג דברי ר''מ ר' יוסי אומר עכו''ם שלוה מישראל ונתגייר בין שזקפן עליו במלוה עד שלא נתגייר ובין משנתגייר גובה הקרן ואינו גובה את הרבית אבל ישראל הלוה מן העכו''ם ונתגייר וזקפו עליו במלוה עד שלא נתגייר גובה את הקרן וגובה את הרבית משנתגייר גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית:
שזקפן. שחישב הרבית וזקף הכל ביחד עם הקרן במלוה וכתב עליו בשטר. וס''ל לר''מ דכיון שנתגייר לא מהני הזקיפה שמקודם ובין שהעכו''ם הוא הלוה או המלוה גובה את הקרן ולא את הרבית דבתר השתא אזלינן ונתגייר הוא. ור' יוסי סבר דאם הוא הלוה בהא הוא דלא מהני הזקיפה ולעולם אינו נותן להישראל הרבית אבל אם הוא המלוה וזקפו על הישראל במלוה מקודם שנתגייר גובה הקרן והרבית וטעמא דחיישינן שמא יחזור לסורו אם אתה אוסר עליו את הרבית שזקפן בעוד שהיה בגיותו אבל אם זקפן אחר שנתגייר בהא מודה ר' יוסי דאינו גובה הרבית ולא חיישינן למידי דמשנתגייר כישראל הוא לכל דבר:
בר קפרא אמר. לעולם גובה את הקרן והרבית ואפי' שזקפן לאחר שנתגייר וכדמפרש טעמיה דס''ל דלעולם חיישינן דמכיון שאתה מבריחו מן הרבית והוא מורגל בכך אף הוא נעשה גר שקר ושמא יחזור לסורו:
לוֹוֶה אָדָם מִבָּנָיו וּבְנוֹתָיו בְּרִיבִּית אֶלָּא שֶׁמְּחַנְּכָן בָּרִיבִּית. אָמַר רַב. כְּגוֹן אֲנָא לְרַבָּה בַּר בַּר חָנָה וְרַבָּה בַּר בַּר חָנָה לִי. לֹא יְהֵא אָדָם לוֹוֶה בְשֶׁקֶל וּמַלְוֶה בְסֶלַע. אֲבָל גּוֹי לוֹוֶה בְשֶׁקֶל וּמַלְוֶה בְסֶלַע.
Traduction
En principe, l’homme qui emprunte à ses fils ou filles, peut ne pas les y habituer. C’est ainsi, dit Rav, en raison de la parenté qu’il y a entre Raba b. Hana et moi (nous acceptons l’un de l’autre un surcroît, non de l’intérêt). Il n’est pas permis à l’israélite d’emprunter un sicle à la condition qu’il lui prêtera une autre fois un selà; mais à l’égard d’un païen on peut le conditionner.
Pnei Moshe non traduit
אלא שמחנכן ברבית. כלומר מן הדין ליכא איסורא אלא שמחמת זה מחנכן הוא וגזרינן דילמא אתו למיסרך באיסור רבית:
כגון אנא לרבה בר בר חנה וכו'. שקרובים היו דחנה ואחי ואייבו אבוה דרב אחי הוי וכן יודעים אנו שאסור ולאו מתורת רבית שקילי אלא בדרך מתנה לקרובים:
לוה בשקל ומלוה בסלע. כלומר שלוה ממנו שקל על מנת שזה יחזיר להלותו פעם אחרת סלע אבל לעכו''ם מותר להלותו שקל ע''מ שילוה לו העכו''ם בפעם אחר סלע וקמ''ל דכיון דהתנה עמו בשעת הלואה בכך רבית גמורה היא ואינה מותרת אלא לעכו''ם:
Baba Metsi'a
Daf 23a
משנה: אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּירוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַׁעַר. הָיָה הוּא תְּחִלָּה לַקוֹצְרִים פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַגָּדִישׁ וְעַל הֶעָבִיט שֶׁל עֲנָבִים וְעַל הַמַּטְעָן שֶׁל זֵיתִים וְעַל הַבֵּיצִין שֶׁל יוֹצֵר וְעַל הַסִּיד מִשֶׁיִשְׁקַע כִּבְשָׁנוֹ. פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַזֶּבֶל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין פּוֹסֵק עַל הַזֶּבֶל עַד שֶׁיְּהֵא לוֹ זֶבֶל בָּאַשָׁפוֹת. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. פּוֹסֵק עִמּוֹ כְשַׁעַר הַגָּבוֹהַּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָסַק עִמּוֹ כְשַׁעַר הַגָּבוֹהַּ יָכוֹל הוּא לוֹמַר תֶּן לִי כָזֶה אוֹ תֶּן לִי אֶת מָעוֹתַיי. מַלְוֶה אָדָם אֶת אֲרִיסָיו חִיטִּין בְּחִיטִּין לְזֶרַע אֲבָל לֹא לֶאֱכֹל שֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַלְוֶה אֶת אֲרִיסָיו חִיטִּין בְּיוֹקֶר וְהוּזְלוּ אוֹ בְזוֹל וְהוֹקִירוּ וְנוֹטֵל מֵהֶן כְּשַׁעַר הַזּוֹל. לֹא שֶׁהֲלָכָה כֶן אֶלָּא שֶׁרָצָה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ.
Traduction
Celui qui veut passer un marché avec un paysan fournisseur, en lui donnant l’argent dans la saison du bon marché (en automne, après la récolte), pour que celui-ci lui fournisse la marchandise pendant toute l’année au bas prix de cette saison, ne doit pas le conclure avant que le prix de la saison ne soit déjà fixé (si le paysan n’a pas en ce moment la marchandise demandée). Si ce prix est fixé, il peut passer le marché même avec un paysan qui ne possède pas en ce moment la marchandise qu’on lui demande, car il peut l’acheter en ce moment chez un autre au prix de la saison. Si ce paysan a récolté la marchandise demandée avant les autres (et passe ce marché quand le prix de la saison n’est pas encore fixé), il peut passer ce marché s’il a des gerbes en tas, ou des raisins ou des olives dans le pressoir; le potier peut passer le marché pour fournir les pots, s’il possède les moules, ou bien pour fournir la chaux, quand il l’a mise dans la fournaise. On peut conclure le marché pour fournir du fumier toute l’année (au bas prix de la saison). R. Yossé dit: on ne peut pas le faire si le fournisseur ne possède pas du fumier à ce moment; les autres docteurs le permettent. On peut convenir avec le fournisseur qui s’engage pour toute l’année, que si la marchandise baisse de prix, on ne le payera que selon la valeur diminuée. R. Juda dit: on n’a pas besoin d’une convention pour cela; car si le prix baisse, l’acquéreur peut toujours dire au fournisseur: ''donne-moi à ce prix, ou rends-moi mon argent''. Celui qui afferme ses champs peut prêter à ses fermiers une mesure de blé pour qu’ils la lui rendent plus tard (sans craindre que la mesure soit plus chère au moment du payement et qu’il y ait usure), s’ils l’empruntent pour semer, non pour leur consommation. Quand R. Gamliel prêtait à ses fermiers une mesure de blé, fût-ce pour semer, il en estimait la valeur au jour de l’emprunt et celle au jour du payement; si le prix avait baissé ou augmenté du premier jour au dernier, il se faisait payer selon le prix le plus bas. Mais R. Gamliel était trop scrupuleux; le loi ne l’exige pas.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין פוסקין על הפירות. אין נותנין מעות לחבירו ע''מ ליתן לו להם פירות כך וכך לזמן פלוני דכיון שלא יצא השער שמא יתייקרו אח''כ כשיצא השער ונמצא זה נותן לו פירות בזול בשכר מעותיו שהקדים לו:
היה הוא תחלה לקוצרים. ויש לו גדיש ועדיין לא יצא השער:
פוסק עמו על הגדיש. באיזו שער שירצה לתת לו מאותו גדיש דכיון שיש לו אין כאן רבית דמעכשיו הוא קנוי לו ואע''פ שלא משך דכי אין לו נמי אבק רבית מדרבנן הוא וכי יש לו לא גזור:
ועל העבט. כלי גדול שצוברין בו את הענבים לפני דריסתן והם מתחממים להוציא יינם יפה. ושל זיתים קרוי מעטן:
ועל הביצין של יוצר. אם הכניס עפר ועשאו כביצים לעשות מהן קדירות פוסק עמו על הקדרות באיזה שער שירצה ואע''פ שלא יצא השער:
ועל הסיד. פוסק עמו באיזה שער שירצה משישקע העצים והאבנים בכבשן לשרוף ולעשות מהן סיד:
וחכמים מתירין. איכא בינייהו בין חכמי' לת''ק דת''ק כל ימות השנה קאמר ופליג עליה ר' יוסי ואמר לא שנא ימות החמה ול''ש ימות הגשמים אין פוסקין עד שיהא לו למוכר זבל באשפה וחכמים מתירין דוקא בימות החמה שאע''פ שאין לו יש לאחרים שהכל יש להן זבל שכבר נרקב ונישוף בימות הגשמים אבל בימות הגשמים לא והלכה כת''ק:
פוסק עמו כשער הגבוה. היינו בזול שנותנין פירות גבוהים ורבים בדמים מעוטים ופוסק עמו אם יפחת השער ממה שהוא עכשיו תתן לי כשער הזול:
תן לי כזה או תן לי את מעותי. שהרי לא משך ויכול לחזור בו ואפי' מי שפרע ליכא הואיל ולא נתן מעותיו על מנת לקבל עכשיו אלא לאחר זמן ובתוך כך נשתנה השער וסתם דעתיה דאינש כי פסיק אתרעא זילא פסיק ואין הלכה כר' יהודה:
חטין בחטין לזרע. מותר להלוות להאריס סאה בסאה ודוקא כשרוצה לזרעו וטעמא דהכא מיירי באתרא שהאריס הוא נותן את הזרע ואם אין לו זרע לזרוע השדה יסלקנו בעל הבית וכשלוה הוא מהבעל הבית וזורע וכשיוקירו חטין יתן לבעה''ב את שלו אין זו הלואה ברבית אלא הרי הוא כיורד מעכשיו לתוכה על מנת שיטול בעל הבית הזרע תחלה מחלק שיגיע לאריס והאריס יטול השאר שכר טרחו שהרי עליו ליתן את הזרע:
שהיה רבן גמליאל. כלומר לכך הוצרך לשנות משנה זו לפי שהיה ר''ג מחמיר שהיה נוטל מהן לעולם כשער הזול ואשמועינן מתניתין לא שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו:
יִשְׂרָאֵל לוֹוֶה מִגּוֹי וְגוֹי מִיִּשְׂרָאֵל וְיִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה לוֹ עָרָב 23a וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם רִבִּית. יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּינָה גוֹי אֶפִּיטְרוֹפָּא אוֹ סַנְטָר מוּתָּר לִלְווֹת מִמֶּנּוּ בְּרִיבִּית. וְגוֹי שֶׁמִּינָה יִשְׂרָאֵל אֶפִּיטְרוֹפָּא אוֹ סַנְטָר אָסוּר לִלְווֹת מִמֶּנּוּ בְּרִיבִּית. מָעוֹת גּוֹי שֶׁהָיוּ מוּפְקָדִין אֵצֶל יִשְׂרָאֵל אָסוּר לִלְווֹת בְּרִיבִּית. מָעוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ מוּפְקָדִין בְּיַד גּוֹי מוּתָּר לִלְווֹת מִמֶּנּוּ בְּרִיבִּית. זֶה הַכְּלָל. כָּל שֶׁהוּא בָּאַחֵרָיוּת יִשְׂרָאֵל אָסוּר. בָּאַחֵרָיוּת גּוֹי מוּתָּר.
Traduction
Lorsqu’au moment de prêts entre israélite et païen, un israélite est garant, on n’a pas à se préoccuper de l’intérêt qui sera versé en ce cas (138)V. Ibid., 9, 8.. Si un israélite a chargé un païen d’administrer des biens, ou l’a nommé douanier shmantehr, il pourra lui emprunter contre intérêt; mais si un païen a nommé un israélite à l’une de ces 2 fonctions, il ne pourra pas emprunter de lui contre intérêt. L’argent d’un païen déposé chez un israélite ne pourra pas servir à un prêt avec intérêt; mais celui d’un israélite déposé chez un païen pourra servir à cet effet. Voici la règle à ce sujet: chaque somme dont l’israélite est responsable est interdite à l’intérêt; mais si le païen en est responsable, c’est permis.
Pnei Moshe non traduit
ואינו חושש משום רבית. דס''ל דכיון שלא בא מיד הלוה למלוה אין בערב משום רבית:
אפוטרופא. ממונה בתוך ביתו וכן סנטר פקיד על כל אשר לו:
מותר ללות ממנו ברבית. ואין חוששין שמא מעות של ישראל הן דבתר המלוה אזלינן והלכך בסיפא אסור:
מעות עכו''ם שהיו מופקדין וכו'. דהכל הולך אחר המלוה בעצמו:
כל שהוא באחריות ישראל. אם הוא המלוה והמעות של עכו''ם מופקדין בידו על אחריות שלו אסור והלכך בסיפא דהאחריות על העכו''ם הוא מותר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source